השימוש במחטים לעומת העבודה בשיאצו מכוון למשהו מדויק יותר. 

​

בכל נקודת דיקור קיים פוטנציאל רב ליצירת שינוי מאוד מסוים, כך שבעצם ניתן להשתמש בנקודה או יותר נכון בקומבינציית נקודות כדי לייצר גירוי שמוביל את הגוף לתנועה שזיהינו שהאדם צריך.

​

למשל- אם מדובר באישה שסובלת מכאבי מחזור חזקים כל חודש לקראת הוסת שלה ונבין שהסיבה לכך היא בעיה בזרימת הדם באזור הבטן התחתונה, נשתמש בנקודות אשר מייצרות תנועה באזור הזה.

ואם אצל אותה אישה נבין שחוסר התנועה בבטן התחתונה נובע מחוסר בחומר שינוע- כלומר חוסר דם- או עולמות האנמיה או הנטיה לאנמיה, נוסיף נקודות שמחזקות את יכולות הגוף לייצר דם או לספוג בצורה יעילה יותר את החומרים הדרושים מהמזון לשם ייצורו. 

הנקודות שיבחרו יהיו נקודות שעוסקות בחיזוק ובהנעה.

חשוב לציין שנקודות אלה יכולות להימצא על פני הגוף כולו ולאו דווקא בבטן.

 

הרבה אנשים שבאים לטיפול בוחרים בשיאצו כשהאופציה ניתנת להם. אבל בעיני חשוב להדגיש שבחלק מהבעיות הדיקור הוא קריטי לטיפול.

 

בדיקור היפני מתבססים על אותה התורה ועובדים עם כמעט אותן נקודות דיקור אך קיימים מספר הבדלים-

​

• האבחנה המובילה ברפואה היפנית היא אבחנה דרך מישוש הגוף. שיטת האבחנה והטיפול הייחודית לרפואה היפנית שמה דגש על חיפוש נקודות רגישות באופן חריג בגוף הקשורות לתלונה העיקרית ומציאת טיפול אשר מייצר שינוי בנקודות אלה בזמן הטיפול כדי ״לקבל אישור״ מהגוף שהנקודות שאיתן עובדים הן המתאימות ביותר לטיפול בבעיה. מה שמוביל להבדל נוסף-

• האסטרטגיה הטיפולית ברפואה היפנית מחפשת שינויים כאן ועכשיו- גם אם רק בסימנים האבחנתיים. 

• לרוב הטיפולים ברפואה היפנית יכללו יותר משלב אחד של דיקור בטיפול אחד ולכן גם אולי מספר רב יותר של מחטים.

• לעיתים יש חשיבות מכרעת למציאת רגישות בנקודה שנרצה לדקור, כלומר נחפש באזור שסביב נקודה מוכרת את הנקודה הכי רגישה אצל המטופל ולא נדקור רק על פי מיקום תאורטי.

• המחטים דקות יותר מהמחטים שבשימוש ברפואה הסינית וברוב הנקודות נחדיר אותן פחות עמוק מתוך ניסיון לעבוד עם שכבה מאוד שטחית של העור.

• הרפואה היפנית התפתחה מאוחר יותר ולכן כוללת בתוכה עבודה עם ידע ומושגים מערביים.

• קיימת טכניקה של חימום נקודות או אזורים הנקראת ״מוקסה״ אשר מגיעה גם היא מתוך המסורת הסינית אך ברפואה היפנית נראה שימוש הרבה יותר רחב שלה.